אחת היולדות שליוויתי היא יולדת בלידה שלישית
שהגיעה עם פתיחה 4 וחצי וצעקה "אפידורל".
הסבירו לה שצריך קודם אנטיביוטיקה,
נוזלים ומזמינים תוך כדי את המרדים.
במהירות היא הרגישה שהתינוק כבר יוצא ושאגה שאם לא אפידורל אז ניתוח.
אני עבדתי כל הדקות האלו להקל על הכאב,
נתתי לה תוך כדי להיתלות עלי,תמכתי בה,
וכשהיא אמרה שאין לה כח והיא לא יכולה,
אמרתי לה שתבקש כח מהשם,
ועודדתי אותה כל הזמן.
בין הצירים היתה רגועה ממש.
תוך קצת יותר מ10 דקות בחדר לידה הראש החל לבצבץ,
אמא שלה בקשה שבכל אופן ינסו לתת לה אפידורל.
זרמתי עם היולדת לגבי האפידורל,
לא העמדתי אותה מול המציאות האמיתית שאין מצב שתספיק לקבל אותו.
שבוע לאחר מכן ליוויתי יולדת נוספת בלידה שניה ,
שהגיעה עם פתיחה 8!!
גם היא שאגה: """אפידורלללללל""""""""
אבל הסתכלתי לה טוב בעיניים ואמרתי לה:
"חני, את יולדת עכשיו! לא תספיקי לקבל אותו, ויש לך את כל הכח משהם ללדת בלעדיו.
מה ההבדל בין שני המקרים?
למה שיניתי בתגובות שלי ביניהן?
קחי לך כמה דקות ותצללי עמוק לתשובה מפורטת:
לכל אחד יש את המח הימני והשמאלי.
המח הימני הוא המח של השכלי , השקול, החושב והחיובי.
המח השמאלי הוא המח ההישרדותי.
כשאנו נולדים אנו חסרי ישע ותפקיד המח השמאלי להזהיר אותנו מסכנות ולהימנע.
כל אדם מורכב מאחוזים אחרים שבהם הוא יותר משתמש מכל אחד מהמוחות,
זה מורכב מגנטיקה, מסביבת גדילה וחינוך,
נטיות נפשיות ומסיבות נוספות.
כשהמח השמאלי משתלט על החיים של האדם הוא מזהיר על נושאים מסוימים בהתאם למה שהאדם עבר,
ואומר לאדם לא להגיע למצב הזה כי זה סכנה ואם אני מרגיש ככה זה אומר שהולך להיות משהו גרוע.
מכיוון שמחשבות אלו מנחות אותנו כבר מגיל קטן,
מהצטברות של שנים שהוא מחליט עלינו ומזהיר אותנו מהסכנה,
זה מרגיש לנו אמת ואנחנו אפילו לא שמים לב שקדמה מחשבה להרגשת הסכנה,
ואנחנו לא קולטים שתמיד מנחה אותנו למצב של סכנה כי זה תפקידו.
בלי שזה דוקא אמת.
יש נשים שהקב"ה החליט בשבילן שהלידות שתהיינה להן הן לידות בזק- לידה חטופה.
וכאן אנחנו נראה אפשרויות שונות של תגובות שהכיוונים המנוגדים שלהם יהיו:
1.מח ימני- יהיה בסדר, כל ציר מקדם אותי, אני שמחה שאני לקראת הסוף,ככה הקב"ה ברא את הבריאה מלכתחילה, זה יותר בריא,
אי אפשר כבר לקבל אפידורל,יש לך כוחות ועוד...
וליולדת כזו נאמר את המשפטים האלו והם יהיו בדיוק טובים עבורה.
בעדינות, בצורה מכבדת ומרגיעה:
תקשיבי חמודה, אנחנו לא נספיק אפדירול,
אני מייד מביאה לך גז צחוק
אני מתחילה לך עיסויים שתרגישי הכי נעים
תוך חצי שעה את אחרי הכל
בואי תחשבי על התינוקת ולא על האפידורל.
לתת לה את התחושה שמבינים אותה ודואגים לה אבל גם לתת כוח להתמודד עם מה שה' נותן באותו רגע
ולנשים כאלו גם יעזור שנכין אותם למצב כזה לפני הלידה.
2. מח שמאלי- הכאבים האלו הם סכנה עבורי!
אי אפשר לעמוד בהם! למות ולא להרגיש אותם!עדיף ניתוח!
ככל שהמח השמאלי יותר שולט על האשה במהלך כל החיים,
לתגובות האלו יש יותר נוכחות,
ושום משפט מחזק, תומך, לא יקלט באותו רגע.
להיפך, הדגשת האמת תגרום לחרדה יותר עמוקה.
ואם מותר לחלל את השבת עבור רוגע של יולדת, נגיד באותה שניה את מה שמרגיע אותה! כדי שהיא תרפה ולא תגיע למצב של סכנה!!
לא נאמר את האמת, ננסה לדחות אותה בדברים שמתארגנים לאפידורל
אנחנו קוראים למרדים, ביקשנו עדיפות ראשונה
אני מאוד רוצה בשבילך.
כל יולדת תרצה משהו אחר
אחת תעדיף את האמת גם כשהיא קשה לעיכול ותגבה מחיר, ואחת תרצה להרגיש שמובילים אותה העיקר הסוף הטוב.
התפקיד שלנו לזהות מה מתאים לכל יולדת ובכל סיטואציה
מה יולדת היתה מעדיפה?????
אמת לפנים?
אמת עטופה בשמיכה מעורפלת של אולי?
מה שבטוח שהיחס כאן מאוד מאוד משנהואת זה בסוף הכי זוכרים!!!
ולסיום משעשע:
מירי וייס היא מנחת כנסים ומכירה לעומק את נפש הקהל,ויש לה שיטות פעולה,היא יודעת לזהות איזה נושא יתסוס, ואיזה יגווע,ותמיד היא מציינת את נושא הדגל של נשות ישראל. הלידות.היא גם סיפרה לי פעם בדיחה בנושא.
בבית אבות אחד
היה משעמם
ניסו להעלות נושאים, והשיחות תמיד גוועו
והזקנות הלכו ושקעו לתוך דיכאונן
הביאו אשת מקצוע
שתייצר מעגלי שיח,
היא ביקשה בקשת אחת:
"כל אחת תספר, על הלידה הכי קשה והכי קלה שהייתה לה."
מאז הן יושבות ומדברות
(אגב, אם את מתעסקת עם קהל,מצווה קדושה עלייך להירשם לקבל טיפים שווים ממנה,כתבי לה 'הצטרפות לטיפים' mv8590267@gmail.com)
ועוד תגובה מחני התומכת:
1. זה קרה לי כמה פעמים,מה שיכולתי לעשות, זה בזמן שבין הצירים לדבר אליה , בגובה העיניים ועם הרבה הכלה ואמון שהיא יכולה.
'תראי אפרת, אני לא יודעת אם נספיק אפידורל, אנחנו נעשה מה שאפשר כדי שתספיקי, אבל באמת לידה היא לא בידיים שלנו. לידה היא בידיים אחרות, פי כמה טובות מאיתנו. בידיים של ד'!
הידיים הכי בטוחות והוא יודע מה הכי טוב בשבילך. יש לך כוחות אפרת!
ד' איתך, תכיני את הלב שלך לאפשרות שאולי לא תספיקי אפידורל..'
בד'כ הם מביטות בי. שותקות ונותנות למילים שלי לחלחל להם. ולאט לאט מתפשט בהם רוגע והשלמה .אנחנו נעזרות בנשימה. בהרפיה. בתנועתיות. יש לי מכשיר מסאג' פצצה!!!!!!
וב'ה החוויה שנשארת היא חוויה טובה
2. הכי חכם להכין יולדות שלפעמים לא מספיקים,
אבל תלוי אם היתה אצלך בקורס הכנה . מי שלא היתה בקורס הכנה, את לא מספיקה לדבר איתה על הכל.
בכלל, אני ממש מדברת על הנקודה החשובה הזאת בקורסי הכנה שלי.
:'לא משנה מה יהיה בלידה שלך , איך היא תתרחש.
באיזה סיטואציות תפגשי. - תמיד ד' איתך, ולכן את רגועה, את בטוב.
את חיובית, מרפה שלווה ובוטחת. את בשליטה'
אני חושבת שזה מילים שנותנות הרבה כוח.
אין כמו מנוחת נפש הבוטח. זה הכי נותן שלווה וכוחות!
נשים סיפרו לי שבקורס הכנה הם הרגישו שינוי תפיסה אמיתי.
הן ניגשו ללידה שלהן ב180 מעלות אחרת.
הרבה יותר רגועות ושלוות.
זה משנה חוויות לידה של נשים שהרגישו חוסר אונים בשבעה לידות.
בשמינית הגיעו אלי. וזה היה פשוט לידה חוויה. חוויה ריפוי.
ועד כמה משפטי אמונה שקבלתי:
אנשים מאמינים יודעים ששום דבר לא בידיים שלהם,
הכל מאת ה' בתזמון מדויק, זה מה שצריך להכין את היולדת.
הכנה מוקדמת תמיד זה טוב אבל זה אף פעם לא בידיים שלנו,
הכל מאת השם יתברך והוא מחליט לנו.
הרב זילברשטיין:
לומר את מה שנכון זו האמתלדוברי 'עובדות' יש מקום מיוחד בגיהינום